פסק-דין בתיק ת"א 16350-06

רקע

1.         התובע, יליד 1987 נפגע בברכו הימנית בעקבות שתי תאונות דרכים בהן היה מעורב במהלך שנת 2002: תאונה ראשונה מיום 3.7.02 (להלן- התאונה הראשונה) ותאונה שנייה מיום 30.8.02 (להלן- התאונה השנייה).

2.         יצוין כי התובע היה מעורב במספר תאונות נוספות אשר הסבו לו חבלות בברכו הימנית. למען הסדר הטוב אביא בקצרה את האירועים כסדרם: אירוע מיום 9.3.05 במסגרתו נפל התובע בשירותי בית הספר ונחבל בברכו הימנית עם פריקה של הפיקה (להלן- האירוע השלישי); אירוע מיום 9.11.07 במסגרתו החליק התובע במהלך פעילות אירובית (להלן- האירוע הרביעי); ואירוע מיום 30.7.09 במסגרתו פרק התובע את ברכו פעם נוספת (להלן- האירוע החמישי).

הראיות

3.         בתצהירו טען התובע כי היה בן 15  בעת תאונות הדרכים שהתרחשו בשנת 2002 ולמד באופן פרטי בביתו באותה תקופה כאשר בשלב מאוחר יותר החל ללמוד במתנ"ס טירת הכרמל במסגרת פרויקט היל"ה, השלמת השכלה תיכונית. לטענתו, לפני התאונות היה נער בריא למעט התקפי אסתמה. לטענתו, ביצע פעילות גופנית כגון ריצה, שחיה, קורקינט, והרמת משקולות. הוא ציין שבשנת 1998 נקבעה לו נכות בהליכי הביטוח הלאומי כיוון שנטען שאינו מסוגל לחיות ללא ליווי אימו. נטען שקביעות אלו באו לאחר שסבל מהתעללות בבי"ס כאשר היה בן 8 שנים. התובע טען כי פרט לתקופה בה סבל מהתעללות כאמור (עת היה עולה חדש) מצב בריאותו היה תקין:

"ואף שאני אוהב את אמי מאוד איני נזקק שתלווה אותי או תתמוך בי כבר מגיל 10. איני יודע מה היו הנסיבות שגרמו למשפחתי ולבית הספר לפנות לביטוח הלאומי אך בודאי איני נכה בשיעור גבוה על רקע נפשי כלשהו, ואני רואה עצמי כאדם נורמלי לחלוטין".

נטען שהתובע ואמו מתגוררים לבד ללא האב ובאופן טבעי עושים דברים רבים יחד. התובע תאר את מהלך הדברים לאחר התאונות הראשונה והשנייה; היות ולא עלתה מחלוקת באשר להתרחשותה אין צורך לדון בפרטיה. הוא גם תאר את האירוע השלישי מיום 7.3.05 והאירוע הרביעי מיום 30.7.09.

4.         התובע טען שכיום הוא צולע וסובל מכאבים חזקים בברך ימין בעת הליכה או ישיבה ממושכת. נטען שקשה לו לקפל את הברך או לעמוד על רגל ימין ליותר מכמה שניות. לטענתו, הוא אינו מסוגל לכרוע על ברך ימין וקשה לו לעלות או לרדת מדרגות, וכי הוא זקוק לעזרת אמו בגריבת גרביים ונעילת נעליים. נטען עוד שנאסר עליו לבצע כל פעילות גופנית, דבר שגרם לו לעליה במשקל. הוא טען שבדירתו ישנן מדרגות רבות שהוא נאלץ לעלות וכי כיוון שהוא נמנע מכך הוא נשאר בביתו במקרים רבים. הוא תיאר את הישגיו בלמודים, סיום 12 שנות לימוד ובגרות חלקית. ביחס לעבודה תיאר שעבד בין פברואר לאוגוסט 2010 בחנות מוצרי חשמל "דיוטי פרי". הוא טען שיש לו קשיים לבצע עבודה פיסית. הוא טען שהוא מתקשה בחיפוש עבודה בגלל הגדרתו כנכה נפשי בביטוח הלאומי. הוא טען שסך הכול מצבו הבריאותי והנפשי טוב, למעט הבעיה בברך. הוא תאר גם את התעניינותו הגדולה בנושא עולם התעופה. הוא תאר את תסכולו הרב מכך שלא הצליח להתגייס והצהיר שבכוונתו בעתיד לפנות לגורמים בצה"ל ולבקש מהם לבחון מחדש אפשרות גיוסו ושירותו בחיל האויר. הוא הצהיר גם שבכוונתו להוציא רישיון טיסה אזרחי עד רמה מטוס דו מנועי מסחרי לפחות.

5.         ניתן תצהיר על ידי אמו של התובע. היא ציינה את הקשיים השונים בחיי המשפחה, בין היתר היות והם הגיעו לישראל כמשפחת עולים חדשים מארה"ב בסוף שנות ה- 80. היא טענה שהבעיות של התובע החלו בכתה ג' כתוצאה מהתעללות על ידי ילדים אחרים. היא טענה שכיום בנה אינו סובל מכל בעיה או הפרעה נפשית וכי הינו אדם עצמאי העושה הכל במו ידיו וכי הוא סובל רק מהפגיעה בברך.

חוות הדעת של המומחה הרפואי

6.         המומחה, פרופ' מיכאל סודרי, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחה סקר את התאונות השונות: התאונה מיום 3.7.02 תאונה בה סובב את הברך בעת ירידה ממונית; תאונה מיום 30.8.02 כאשר נפל בעקבות ירידה ממונית; תאונה מיום 29.3.04 שלא קשורה בברך; תאונה מיום 9.3.05 - נפילה בבית ספר; ותאונה מיום 9.11.07 - החלקה.

7.         המומחה סיכם את ממצאיו כדלקמן:

"...נחבל לדבריו בברך ימין בשתי תאונות דרכים ב- 3.7.02 ו-30.8.02 כמתואר לעיל. לאחר התאונה הראשונה התלונן על כאבים בתנועות ובקושי בהליכה. בבדיקת תפליט ורגישות,ללא ממצא בצילום. טופל בחבישה מרופדת לשבוע. התאונה השנייה היתה טראומתית ולאחר סבל מהגבלה  קשה, אובחנה פריקה של הפיקה ובוצע שחזור בהרדמה וקיבוע בסד גבס. כשנתיים וחצי לאחר מכן ב-9.3.05 נפל בבית הספר ונגרמה שוב פריקה של הפיקה. לאחר שחזור, הרגל קובעה בגבס טוטור משך כשלושה שבועות. ב-9.11.07 החליק והרגיש פריקה של הפיקה. בבדיקה לא נמצאה עדות לפריקה. בצילום אובחן שבר ישן בפיקה עם חיבור חלקי... לפי הבדיקה הקלינית הליכה עם צליעה מימין. בברך ימין רגישות מסביב לברך ובלחיצה על הפיקה. חריקות עדינות. תפליט בינוני. טווח מישור מלא עד כיפוף של 95 מעלות. דלדול בשרירי ירך ימין בהשוואה לשמאל. בצילומי הרטנגן המעודכנים של ברך ימין וב- CT פרגמנטציה גרמית לאורך הצד המדיאלי של הפיקה, כנראה לאחר תלישה בעקבות הפריקה. ב CT עמדת פיקה נמוכה בברך ימין.

מסקנות

נכותו בברך ימין הינה בשיעור 20% לפי סעיף 35(א)(ג).

הקשר לתאונות הנדונות: בתאונה הראשונה בהיותו בן 12 הפגיעה בברך ימין היתה כאמור קלה. בתאונה השנייה שארעה בסמוך לראשונה היה אירוע נקיעה מתועד של הפיקה, האחראי לתלישה הגרמית של הרטינקולום המדיאלי עם סימטומטולוגיה חריפה. ב- 9.3.05 בגיל 15 שנים דווח על אירוע נפילה בבית הספר וחבלה בברך ימין עם פריקה של הפיקה וגבס טוטור כשלושה שבועות, יתכן בעקבות החלשה מסוימת קודמת של המנגנון המיישר באותה ברך.

לפיכך אני מייחס 15% מהנכות בברך ימין לתאונה מ- 30.8.02 ו- 5% לנפילה מ- 9.3.05. הפריקה הנוספת מ- 9.11.07 היתה קרוב לוודאי על רקע הפגימה הבסיסית בברך זו."

8.         בין היתר, המומחה נשאל אם נכון שבעצם במסמכים שאחרי התאונה של ה- 30.8.02 כי מיום 17.10.02 עד ליום 9.3.05 אין טיפולים רפואיים הקשורים בברך זו והתבקש להשיב אם לא ניתן להסיק שהטיפולים שהתובע קיבל בסמוך לתאונה השנייה סייעו להחלמתו. המומחה לא הסכים שהתובע החלים והשיב כי:

"זה נכון שלא מדווח על טיפולים רפואיים אבל ברגע שישנה פריקת פיקה, קשה להחלים. במיוחד במקרה הספציפי שלו, שם מדובר על תלישה גרמית מעצם הפיקה, כך שהייתה החלמה מסוימת אבל המצב לא חזר לקדמותו, אני לא שללתי לגמרי תרומת ה- 9.3.05 אבל הגעתי למסקנה שרוב הנזק נגרם בתאונה מ- 30.8.02" (עמ' 31 ש' 1 - 4).